בס"

מאמר כבוד האישה

 

 

אין לזלזל ברגשות של האישה. שהזלזול ברגשותיה פוצע את נפשה. ומי יודע כמה לילות היא מדידה שינה מעיניה ובוכה על חוסר שימת לבו לרגשותיה.

במהלך חיי היום יום קורה לצערנו, שאנשים פוגעים אחד בשני בכוונה או שלא בכוונה. מילה שלא במקום, בהערה עוקצנית, בתנועת יד מזלזלת, והכי חמור בהלבנת פני האישה ברבים.   ולאחר זמן מה באים להתנצל על זה.

וחשוב לדעת שאעפ"י שאנחנו מתנצלים והאישה סלחה  [כלפי חוץ]  בכל זאת העניין לא פשוט כלל וכלל.  כי ברוב המקרים האישה שוב תזכיר את זה. [וההסבר לזה מפני שהאישה נבראה מהצלע שהוא חומר קשה מאוד, ולכן האף שבקשנו סליחה והתפייסנו. לאחר זמן בוויכוח על דבר אחר, זה שוב יחזור אליה]   ועל כן צריך להיזהר מההתחלה בכבוד האישה מאוד, ולהשתדל שלא לפגוע בה כלל.

ואל לנו לחפש היגיון אצל היצור הקרוי אישה, זהו יצור רגשני/ אימפולסיבי/פגיע/ נעלבת מדברים שהיא יודעת היטב שאין מה להיעלב מהם. אבל הרגש שולט על השכל, אין מה לעשות.

כל אדם באשר הוא, זקוק לכבוד. ומה היא ההגדרה של כבוד? לתת לאדם שעומד לפניך הרגשה שהוא חשוב בעיניך ע"י זה שאתה מתייחס בכובד ראש למוצא פיו. למשל האישה אומרת לבעלה את דעתה בנושא מסוים. הבעל החכם צריך להאזין לה עד סוף דבריה, ולא לקטוע אותה באמצע דבריה/ או לומר לה "את סתם מגזימה" / " מה את מבינה בזה" / "זה לא עניינך" / והמשפט הכי כואב והכי פוגע לאישה זה שהבעל אומר לאשתו " את ממש כמו אימא שלך" .

משפטים כאלו מראים התנשאות כלפיה, כאילו היא ילדה קטנה. שאינה מבינה כלום. וזה נותן לאישה תחושה של עלבון צורב והיא מפנימה פנימה את התייחסותו אליה, וממילא התנהגותה איליו תשתנה בהתאם.

        ובכדי להמחיש את עומק הפגיעה באישה, נספר את המשל הבא:

מעשה בזוג שהיו נשואין שנים רבות, אך תמיד היו בניהם חיכוכים וחילוקי דעות, מצה ומריבה הייתה מנת חלקם.  הבעל היה נוהג להעליב את אשתו ולפגוע בה על כל דיבור שהיה יוצא מפיה, ועל כל צעד ושעל שהייתה עושה היה יורד לחייה.

למרות ההפצרות הרבות של אשתו שיתייחס אליה כאל אדם בוגר. ויפסיק למרר את חייה. ויתנהג עמה כמו בעל אל אשתו באהבה ואחווה, ויתייחס אליה בצורה מכובדת. הדברים נפלו על אוזניים ערלות, הבעל לא השתנה והמשיך בדרכו הנלוזה.

ובכדי לעורר את מודעות הבעל, החליטה האישה לנעוץ מסמר בעץ שבחצר ביתם בכל עת שבעלה יפגע בה.

ולאחר כשנה יצא הבעל באקראי לחצר ביתו, ולמראה עיניו "נגלה המחזה". שהעץ כולו מנוקב במסמרים. שאל הבעל את אשתו לפשר הדבר? והאישה ענתה לו: שבכל פעם שהוא פגע בה, היא תקעה מסמר בעץ.

וכששמע זאת הבעל ובראותו את העץ מלא מסמרים, אין בו מתום. רק אז "נפל לו האסימון" והבין את אשר עולל לאשתו, בהתנהגותו המחפירה כלפיה.  לכן קיבל עליו הבעל שמהיום והלאה יתקן מעשיו, ולא רק שיפסיק לפגוע ברגשותיה, אלא אף יכבד אותה.  ובתמורה על כל פעם שינהג עמה בכבוד הראוי לה, שיעזור לה במטלות הבית, יפרגן לה וכו' היא תוריד מסמר אחד מן העץ שבחצר.

כעבור שנה שהבעל הסורר תיקן מעשיו הרעים יצא אל החצר וראה שלא נותר אף מסמר בעץ. אך בכל זאת העץ נשאר מחורר ככברה, כולו פצע וחבורה, ומכה טרייה אין בו מתום.  ללמדך האף שהאישה סלחה יעבור הרבה זמן עד שהצלקות שנוצרו בגופה מפגיעות הבעל יתרפאו לגמרי.

ועל כן הבעל החכם משתדל כבר מההתחלה חלילה לא לפגוע באשתו, ואדרבה! מכבדה ומפרגן לה על כל הדברים הטובים שהיא עושה למענו/ למען הילדים/ ולמען הבית.  וזה המתכון המוצלח ביותר לחיי נשואין בריאים ומאושרים,  בהצלחה!

                                         [מתוך הספר חופת שלמה לרב שלמה שוב הי"ו]

טיפול זוגי במרכז

 

 

 

 

 

052-7668969

חדש אצל יהושע שאול

ייעוץ חינם!!!