אהבה בין בני הזוג

הרבה זוגות שואלים על נושא האהבה, ולכן ננסה בשורות אלו להסביר מה ההגדרה של אהבה אמיתית בין בני הזוג. כי יש הרבה זוגות שמתבלבלים בזה, וחושבים שהמושג אהבה מתפרש כמו המושג הרחובי. שזה יותר חוזר על האדם בעצמו, שמרוב שאוהב את עצמו ורוצה שיהיה לו טוב, אוהב דברים שיעשו לו טוב.

 

 וכגון שאדם שאומר שאוהב דגים, אם זה האמת שאוהב דגים שיבנה להם אקווריום ויטפל בהם במסירות, ולמה הוא מוציא אותם מהמים צולה אותם באש ואוכל אותם. אלא שהוא אוהב את עצמו, והוא יודע שאכילת דגים תעשה לו טוב, לכן הוא צולה או מבשל את הדגים, ואוכל אותם להנאתו.

 

והפירוש הנכון למושג אהבה היא נתינה מלשון 'הב' שאנו נותנים למי שאנו אוהבים אותו, שרוצים שיהיה לו טוב ולא יחסר לו שום דבר. ונתינה שנותנים מתוך רצון ושמחה, מייצרת אהבה בין הנותן והמקבל, וזה מביא ליחסי גומלין בניהם. שגם המקבל רוצה לתת בחזרה לנותן. ועל ידי כך ב' הצדדים מרוויחים שכל בן זוג חושב איך להיטיב עם בן זוגו עד שאהבה בניהם הופכת אותם לאדם אחד. [שכידוע מהשל''ה הק' ש אחד בגימטריה הוא 13 וגם המילה אהבה בגימטריה  13]

 

ובספר הנפלא ''שניים שהם אחד'' [בע' 187למחברים הרב ירמיהו ותהילה אברמוב]  הוסיפו להמחיש את רעיון הדברים על ידי משל המיוחס למהר''ם מרוטנבורג על אדם אחד שרצה לדעת מה קורה בעולם הבא, בתחילה הראו לו את הגיהנום. והנה, הוא רואה מסעדה מרהיבה, ואנשים יושבים מסביב לשולחנות עמוסים בכל טוב, הפאר וההדר הדהימו את האיש, והוא חשב לעצמו בתמיהה! זה הגיהנום?

 

אולם כאשר התקרב יותר אל היושבים בשולחן ראה שהם מזי רעב. והפנים שלהם כחושות, ואפילו שכל המעדנים היו מונחים לפניהם, אף איש לא טעם מהם. ומדוע?  מכיוון שלאורך ידיו של כל אחד, היו צמודים סכין ומזלג באורך של מטר. ולא הייתה להם אפשרות לכופף את זרועותיהם, ובכך נמנע מהם להושיט את האוכל לפיהם. כל מעדני העולם היו מונחים מול עיניהם, אולם איש לא היה מסוגל ליהנות מהם. זהו גיהנום אמיתי!

טיפול זוגי במרכז

 

לאחר מכן, לקחו אותו לראות את גן עדן. והנה, לתדהמתו הוא רואה את אותו אולם מהודר ומרהיב ביופיו, את אותם שולחנות עמוסים בכל מעדני העולם. וסביבם יושבים אנשים שגם לידיהם צמודים מזלגות וסכינים באורך מטר. ואולם בגן עדן האנשים נראו בריאים שמחים ושבעים, כי אותם אנשים אכלו מהמעדנים שהיו על השולחנות. והתפלא הכיצד זה שהיה מצבם טוב כל כך, לעומת אותם אנשים שראה בגיהנום? הוא הביט היטב וראה, שבגן עדן כל אחד מהאנשים הושיט את ידו אל זה שיושב מולו, מן העבר השני של השולחן והאכיל אותו. וכך יכלו כולם לאכול בלי לכופף את זרועותיהם.

 

ועכשיו נתבונן ונשאל מדוע אותם האנשים בגיהנום רעבו וסבלו ולא חשבו על כזה רעיון פשוט להאכיל אחד את השני. והתשובה לזה שאלה שישבו בגיהינום סבלו בשל גישתם לחיים. שבחיי חיותם הם היו מרוכזים אך ורק בעצמם, הם היו שקועים תמיד במילוי רצונותיהם וצורכיהם. הם בילו את כל ימיהם בניסיונות ''לכופף מרפקים'' ובינתיים היו מוכנים לגווע ברעב. הם היו כל כך מרוכזים בעצמם, עד שלא היו מסוגלים להכיר בכך שישנם בנמצא עוד אנשים, למרות שבכך היו יכולים להציל את עצמם מאומללות ומייסורים.

 

ולעומת זאת אלה שישבו בגן עדן, התענגו על כל המעדנים שעמדו לרשותם, הודות לגישה שלהם לחיים, שבעולם הזה הם נהגו לשים לב לזולת ולצרכיו, אם מישהו לידם היה רעב, הם היו מבחינים בכך ומאכילים אותו. ובאופן טבעי גם אותו אדם היה מתעורר להאכיל את זה שהאכיל אותו, כאשר היה בכך צורך. וכך הם האכילו זה את זה, לרווחת שתיהן.

 

בפי העם מתהלך סיפור על שני אחים שגרו משני עבריו של אותו הר. הצעיר שבאחים היה מטופל במשפחה גדולה, ואילו האח הבכור מעולם לא נשא אישה וחי לו בגפו.    האח הבכור נהג תמיד לקום באישון לילה ממיטתו, ולקח ערימה גדולה של תבואה מאסמו ונשא אותה אל אסמו של אחיו, שהיה מעברו השני של ההר. שהוא אמר לעצמו: ''לאחי המסכן משפחה גדולה שתלויה בו, ופרנסתו אינה מרובה. לפחות אתן לו מעט מיבולי ובכך אקל מעליו מעט את עול הפרנסה.'' 

 

גם האח הצעיר נהג לקום בשעת לילה מאוחרת ולשאת חלק מערימת התבואה שהייתה באסמו אל אסמו של אחיו הבכור מן העבר השני של ההר, הוא אמר לעצמו:  ''אחי חי בבדידות, מבלי שאיש יעזור לו במשהו, או ישמח את לבו. אקל מעליו מעט את בדידותו, אגדיל את רכושו ככל יכולתי, כדי שישמח מעט.''

 

בכל בוקר, כאשר נכנס כל אחד מן האחים לאסמו. התפלא למראה ערימת התבואה שלו, שלא קטנה כלל, למרות שהוא העביר כמות מסוימת של תבואה מאסמו לאסמו של אחיו, הדבר נמשך זמן רב. ואז, באחד הלילות נפגשו שני האחים בשעה שעשו את דרכם איש אל עבר ביתו של אחיו, כשכל אחד מהם נושא משא של תבואה עבור אחיו. הביטו האחים זה בזה בהשתאות.

 

 לפתע התברר לשניהם מה התרחש במשך כל הזמן הזה, והם התחבקו בהתרגשות רבה, לנוכח גילוי ההקרבה ההדדית הזו, לנוכח אהבתם הטהורה של האחים, החליט השם יתברך לבנות את בית המקדש על אותו ההר, במקום בו נפגשו השניים. 

 

חיי הנישואים יוצרים מעין משכן מעט, כמו שדרשו חז''ל איש ואישה שזכו שכינה שרויה בניהם. וכדי לבנות משכן מעט של שלום ואחווה. מקום להשראת שכינה, חייבת לשכון בין בני הזוג אהבה. וכפי שאנו יודעים אהבה אמתית מושתתת על נתינה מתוך שמחה. [עד כאן מהספר הנפלא ''שניים שהם אחד'']

טיפול זוגי במרכז

יועץ נישואין | ייעוץ נישואין | טיפול זוגי במרכז | יועץ נישואין רבני​

052-7668969

חדש אצל הרב יהושע שאול

ייעוץ חינם!!!